בשבוע שעבר השתתפתי בהרצאה בתחום הרפלקסולוגיה, עלה שם עניין של תזונה בריאה. אחת המשתתפות מיד הצהירה: ״אוכל בריא זה ממני והלאה! עם שלושה בנים קרניבורים אין מצב!!!״

מאחורי אמירה כזו עומדת בעצם מחשבה, או תפיסה מוטעית לגבי ״מהו אוכל בריא״. תפישה של שחור ולבן, או אוכלים בריא, או אוכלים לא בריא.

אז לפני הכל, מהו אוכל בריא בעיניי?

א. מזון שצריכתו מעודדת תהליכים חיוביים בגוף (נוגד חימצון, נוגד דלקת, תורם לבניית חומרים חיוניים לגוף ועוד…)

ב. מזון שאכילתו אינה גורמת לתהליכים מזיקים לגוף (דלקת, השמנה, נזק ללב ולכלי הדם ועוד…)

כאשר רוצים לעשות שינוי, ו״להבריא״ את התזונה בבית לא מדובר בהכרח בשינוי קיצוני ומעורר התנגדות, ניתן להתחיל בשינויים קלים והדרגתיים, שיגרמו לבני הבית להתרגל ולאהוב את המזון החדש.

הגישה שלי כנטורופתית היא למצוא את דרך הביניים, את ״שביל הזהב״, אם אין חובה רפואית אני לא בעד המנעות מוחלטת. אני לא בעד התנזרות מוחלטת ממזון שאוהבים. המטופלים שלי מקבלים תפריטים מאוזנים, משביעים, שיש בהם מקום גם למה שאוהבים. הם לומדים דרכי הכנה חדשות, טעמים חדשים ואפילו מגלים שדברים שנמנעו מהם מכל מיני סיבות, הם דוקא טובים ובריאים. יש דרך ואין ״חטאים״. אפשר לשפר גם ללא מהפכות.

כשעושים שינויים בתבונה ובהדרגה הרבה פעמים ממש מתאהבים❤️